בסיומה של פרשת פקודי אנו קוראים על שכינת ה' הממלאת את המשכן, ממש עם סיום בנייתו על ידי משה ועם ישראל. לכאורה היינו מצפים שפרשת פקודי בפרט וחומש שמות בכללותו יסתיימו כאן. אבל התורה מסיימת בשלושה פסוקים על הופעת הענן בעת המסעות:
ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלתו. כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם.
שתי שאלות מהותיות עולים מקריאת הפסוקים הללו: מדוע התרה צריכה עתה לדבר על המסעות של בני ישראל? הרי עוד לא יוצאים לשום מסע?! [ואמנם בפרשת בהעלתך, לפני המסע הראשון, התורה תפרט את עליית הענן מעל המשכן בצורה מפורטת!].הפסוק אומר שהענן יהיה על המשכן ביום ועמוד האש בלילה. אך בסוף נאמר שכך יהיה "בכל מסעיהם". הרי הענן היה על המשכן בזמן החנייה לא בזמן המסע!? [וראו ברש"י שבאמת פירש שהכוונה לחנייה ולא למסע, בגלל קושי זה!].
 נראה שהתורה רמזה לנו רמז גדול ומהותי לחיים של כל יהודי. האדם המתבונן רואה הבדל גדול ועצום בין עמוד הענן לעמוד האש. זה מים וזה אש, זה יוצר ערפל וזה מפיץ אור. אבל האדם החושב עוד מעט לעומק מבין ששתי אלו הן הופעות של הקב"ה בעולם. זה אולי נראה אחרת אבל זו אותה גברת בשינוי אדרת...
ומכאן גם לפסוקים המסיימים את חומש שמות. חומש שמות התחיל בגלות מצרים הקשה, משם עברנו ליציאת מצרים ועד למעמד הר סיני הנשגב. שוב ירדנו בחטא העגל ושוב עלינו בקבלת הסליחה של עם ישראל וקבלת לוחות שניים ביום הכיפורים ועד להשארת השכינה במשכן. התורה באה ומדגישה ממש מיד עם הופעת השכינה במשכן: יהיו רגעים שהענן יעלה מעל המשכן, שיראה כאילו חלילה השכינה עוזבת. עם ישראל יצאו למסעות, יצאו לנדודים. מה זה אומר? האם חלילה עזב ה' את הארץ? האם הוא כבר לא שוכן בתוך ישראל? לכן מדגיש הכתוב: גם אם נראית השכינה כעמוד ענן של ערפל, גם אם היא נראית כאש בתוך החושך- על ישראל תמיד לזכור: "כי ענן ה' על המשכן ... בכל מסעיהם". הענן והאש, החושך והאור – השכינה תמיד בעם ישראל, בכל מסע, בכל חנייה, בכל מקום ובכל זמן, על ישראל רק לחפש ולבקש...    
 
חידות לשבת:
  • מה הקשר של הפסוק: "ויהי נועם ה' א-לוהינו עלינו ומעשה ידנו כוננהו" לפרשת השבוע?
  • מילה אחרת ללוחות?
שבת שלום ומבורך!!