בעת שעם ישראל עומדים על שפת ים סוף, מלפניהם הים, מאחוריהם המצרים הסוגרים עליהם, עומד משה ומתפלל לה'. הקב"ה אומר לו: "מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל ויסעו". יש לשים לב להבדל המהותי בין מה שמשה עושה לבין מה שהוא צריך לעשות: משה צועק אל ה', אבל ה' אומר לו שהוא צריך לדבר אל העם.
שני הבדלים מרכזיים יש כאן: במקום לצעוק – לדבר. במקום לה' – אל העם.
מדוע יש לדבר אל העם? מדוע לא לצעוק אל ה'?!
התשובה היא כי צעקה פועלת לרגע – דיבור פועל לזמן ארוך.
על שפת ים סוף צריכים ישראל ללמוד פרק אמונה.
אמונתו של אדם יכולה להיות רגעית, יכולה להיות תלויה בדברים רגעיים, פתאומיים – כמו הצעקה הפועלת לרגע, ואחר כך חולפת לה מן העולם. כמו נס שמימי הפועל לרגע ואחר כך חולף ולא נותר ממנו זכר [אם לא ממשיכים לספרו, כלומר לדבר בו! ולטפח את מה שחולל בנו].
ואולם אמונה אמיתית, אמונה שלמה, אמונה גבוהה, היא זו הבאה מתוך דיבור, מתוך שכל וחשיבה, מתוך הסתכלות מעמיקה על המציאות ועל המתחולל בה. זוהי אמונה של דיבור אל העם. של הכרה כי "עם ה' אלה" ו"שעם זו יצרתי לי – תהילתי יספרו".
ואמנם עם ישראל למדו פרק אמונה בקריעת ים סוף: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אך היו שראו בקריעת ים סוף נס שמימי - אמונה של צעקה. לכן אמונה זו לא הספיקה. שהרי בהמשך הפרשה אנו קוראים: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". ההי מישהו שואל אחרי נס כה גדול כקריעת ים סוף – היש ה' בקרבנו אם אין? אלא שהייתה זו אמונה של צעקה. אבל כאשר מדברים יש אמונה אחרת, אמונה של נצח. ולכן במעמד הר סיני, בעת שקיבלו עם ישראל, את התורה את עשרת הדברים, אז נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" וכו'.
חידות לשבת:
איזה בעל מקצוע נזכר בפרשתנו?
אתגר: מיהם השניים שנעשה להם ניסיון בפרשה?
איזה מספר לא מופיע בפרשה: 3, 12, 40, 50, 70, 600?
שבת שלום ומבורך!!