בפתיחתה של פרשת אנו קוראים על תרומת מחצית השקל שצריכים ישראל לתת לטובת המשכן. מיד אחר כך אנו קוראים על הפרטים האחרונים שנצרכים למשכן ועוד לא הוזכרו: הכיור, שמן המשחה וקטורת הסמים. שאלה מתבקשת היא מדוע נזכרים פרטים אלו רק עכשיו? מדוע הם לא נכללו עם כל שאר צורכי המשכן? מדוע הקדימו לפרטים אלו את מחצית השקל?
נדמה שהתשובה לכך טמונה בשאלה אחרת. כאשר מצווה התורה על הכנת קטורת הסמים, היא ממשיכה בתיאור עבודת הקטורת ואיסור שכפול הקטורת שלא לצורך המקדש: "ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדות באוהל מועד ... והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך לה' ...". הרמב"ן כבר התקשה: מדוע התורה מלמדת עכשיו את עבודת הקטורת? הרי בספר שמות מלמדים רק על בניית המשכן ולא על העבודה בו?! העבודה תוזכר רק בספר ויקרא! ואמנם שאר העבודות בשאר הכלים, לא מתוארות, אז מדוע התורה הזכירה את עבודת הקטורת?
התשובה לכך טמונה בהקדמה של פרשת מחצית השקל. בתרומת מחצית השקל מורה התורה: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". כל עם ישראל מחויבים לתת סכום שווה – מחצית השקל למשכן. בתרומה שווה יש רעיון נפלא – כולם שווים, כולם רצויים. אבל קיימת גם סכנה. הסכנה שאדם לא ינסה להשתפר, שאדם יישאר כפי שהוא, שהאדם לא ינסה להתקדם, שהאדם לא יתעלה רוחנית. לכך באה התורה ומספרת על עבודת הקטורת. ישנה אפשרות להתעלות, ישנה אפשרות להתקרב לה', יותר ויותר. גם הנמוך ביותר יכול להתקרב ולהגיע הכי גבוה. כמו החלבנה, המרכיבה את הקטורת שהיא חלק מעבודת יום הכיפורים, העבודה הקדושה ביותר של עם ישראל.
אבל מיד התורה מצווה גם יותר מכך. התורה מצווה שלא להכין קטורת כדגם שיש בבית המקדש. מדוע? כי אז נישאר תמיד אותו הדבר! צריך להתעלות, צריך להתקדם! האדם אסור לו להיות חקיין. לכל אדם יש את דרגתו המיוחדת שהיא ייחודית לו – "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". בדרגתו הייחודית האדם הוא יותר מכהן גדול. יש לו משהו שאין לאחר, ועם כוח זה הוא יכול להתרומם אל על ולתקן את כל העולם!
חידות לשבת:
אתגר: אלו שתי מסכות נזכרות בפרשתנו?
איזה מספר לא נזכר בפרשה: 3, 4, 6, 7, 10, 20, 100, 250, 500, 3000.
מה הקשר של שנת שמיטה לפרשתנו?
שבת שלום ומבורך!!