המילה על-שמה נקראת פרשת השבוע, 'בֹּא', היא המילה בעלת הערך המספרי הנמוך ביותר בלשון הקודש, בסך הכל – 3, והיו שמצאו בכך רמז למספר המכות הנזכרות בפרשה – שלוש המכות הנותרות בסדרת עשר המכות – ארבה, חושך ומכת בכורות.
עם זאת, התבוננות במילה זו, הקטנה כל-כך במספר אותיותיה ובערכן בגימטרייא, ודיוק באופן בו בחר הקב"ה לצוות את משה, כל אלו יאירו את המילה הקטנה באור גדול שנמשך והולך, מתקופת ניסי יציאת מצרים ועד למיצרים ולניסים המתנוססים גם בזמן הזה.
נשים לב ללשון הכתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ'. לרגע אחד, 'נקפיא' את התמונה המקראית, בה עומד מושיען של ישראל, המושה את העם ממימי השעבוד, בפני אתגר ההתייצבות לפני השליט המכביד והמחזק את ליבו.
כעת, נשווה לנגד עינינו מציאות בה עמדנו אנחנו בעבר בפני קושי, מכשול ומהמורה, כאלו שנראו מעבר להישג ידינו, משוכה הנראית גבוהה מדי, הר הנראה בלתי ניתן לטיפוס ולהעפלה, והדוגמאות לכך רבות מספור – מידה שלילית ותכונה בעייתית שהתייאשנו מלנסות ולתקן, מקצוע לימודי שנראה כי אין בכוחנו להבין ולהשכיל, קשיים חברתיים בכיתה או בתנועת הנוער שדומה כי אינם ניתנים לפיתרון. מי מאיתנו לא נתקלה בחייה ב'אגוז' שכזה, הנראה בלתי ניתן לפיצוח, כזה המביא לזעקה מקירות הלב – מאין יבוא עזרי?!
המילה בֹּא היא גם זו המעניקה את התשובה, הנתונה בהמשך הפסוק – עזרי מעם ה', עושה שמיים וארץ! מכאן נשוב לתמונה המצטיירת מתוך פסוקי פתיחת פרשת השבוע.
הקב"ה אינו מצווה את משה רבנו 'לך אל פרעה', אלא דווקא 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה', וההבדל חד ומשמעותי, אדם המבקש מחברו ללכת אל מקום כלשהו, נשאר במקומו וחברו הולך מעימו לבד. לעומתו, אדם המבקש מחברו לבוא אל מקום כלשהו – פירושו של דבר הוא כי הולך יחד עימו,
בֹּא – יחד איתי! כך הם דברי הקב"ה לאדם המבקש כי יהיה בעזרו – 'יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה', הקב"ה נמצא יחד עם האדם בצרתו, הולך תמיד איתו ומחזיק בידו.
כך נזכר גם בנבואתו של ישעיהו - כִּי, אֲנִי ה' אֱלֹקיךָ--מַחֲזִיק יְמִינֶךָ; הָאֹמֵר לְךָ אַל-תִּירָא, אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ (מ"א, י"ג). זו אינה עזרה נקודתית, הושטת יד רגעית ותו לא, אלא הליכה יחד, יד ביד, אל תוככי ההתמודדות, איש איש וה'פרעה' האישי שלו, אותה הכבדת לב שאינה מאפשרת לו לצאת מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול. 
ואולי, לא לחינם דווקא בשלב זה נזקק משה רבנו לאמירתו המעודדת של הקב"ה. הספרה 'שבע' מייצגת השלמת מחזוריות – גם בימות השבוע וגם במחזור שנת השמיטה ועוד. לאחר שבע מכות, אך טבעי היה כי פרעה ייפול שדוד בדומה לחומותיה של יריחו הנופלות לאחר שבעת הימים בהם הקיפו אותה – ולהשתוממותו של משה רבנו, פרעה עודנו ניצב בזירה, כמתאגרף הנכון להמשך הקרב למרות כל המהלומות שספג, 'שבע ייפול רשע', ועדיין קם. דווקא כעת כשנראה כי האויב המצרי בלתי מנוצח, אוחז הקב"ה בידו של הרועה הנאמן, ומבקש ממנו לבוא יחד עימו.
באותם רגעים שהבדידות זועקת, והשאלות הנשאלות הן האומנם ואם כדאי, נזכור ונשווה לנגד עינינו תמיד כי 'ה' שומרך, ה' צילך על יד ימינך'. בֹּא ולא לך! מישהו הולך תמיד איתי.
 
אני זוכרת בדידותי זועקת
אליט פני בשתי כפות ידי 
את צערי חילקתי עם פת לחם 
שאלתי, האומנם ואם כדאי 
את תפילתי אשא כך הלאה הלאה 
עוד לוחשות שפתי מתוך עוניי 
אני יודעת מישהו למעלה 
רואה אור עששית בחלוני
 
חידות לשבת:
  • בפרשתנו מילה אחת שהיא שתים שהם ארבע – התדעו מהי?
  • מי שמר על השקט בליל היציאה ממצרים?
  • איזה מספר לא מופיע בפרשה: 2, 3, 7, 14, 15, 21?
 
שבת שלום ומבורך!!