בפרשת בהר אנו למדים על מצוות השמיטה. מצווה זו הינה מהקשות לקיום, וכבר לימדונו חז"ל: גיבורי כח עושי דברו לשמעו בקול דברו" – אלו שומרי שביעית. לכן אין להתפלא שהתורה הכירה בכך שעם שיראך יבואו וישאלו: מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו"?! על כך מבטיח הקב"ה: "וצויתי את ברכתי לכם" – שכמות היבול של השנה השישית יהיה גדול פי שלוש משנה רגילה, או שניתן יהיה לשבוע באכילת שליש מהכמות הרגילה לפי פרשנים אחרים.
אך מה פירוש המילים: "וצויתי את ברכתי"? מדוע הקב"ה צריך לצוות את הברכה, הוא לא יכול היה לברך את האדמה או את עם ישראל, כפי שעשה ביום השבת? שאלה נוספת היא מדוע הקב"ה אל מצווה את הברכה כבר קודם, לדוגמה בשנה החמישית? אך שאלה קשה עוד יותר: ציווי משמעותו גם כפייה, את מה או את מי הקב"ה צריך לכופף כדי להביא את ברכת השביעית?
נדמה כי כאן טמון יסוד גדול: הקב"ה יכול היה להשאיר את עם ישראל במדבר ולתת להם את השפע באמצעות המן ובאמצעות באר מרים. מדוע לא עשה כן? מדוע הוא ביקש להביא אותם אל הארץ המובטחת ושהם יקבלו את השפע באמצעות עבודת אדמת א"י? אלא שזהו אמנם נס גדול לקבל את המן וכך להאמין בד', אבל זו דרגה גבוהה הרבה יותר לעבוד את האדמה בקשיים גדולים ובמאמץ אדיר ולדעת שכל מעשיך הם לריק והכל תלוי ביד ד'...
לכן כאשר עם ישראל "עוזבים" את האדמה, הם כביכול יורדים בדרגתם. הם חוזרים למעמד מקבלי המן במדבר, אבל הם כבר לא בדרגתם המאמין, היודע כפי שאמר דוד המלך: "משלך נתנו לך...". לכן מבטיח הקב"ה, אם "תרדו בדרגתכם" רק שנה אחת ולא יותר אני מבטיח שלא תינזקו ותקבלו את ברכתי...!
חידות לשבת:
- מה הקשר לפי פרשת השבוע בין המספר 3 למספרים 6, 7, 8, 9?
- מה הקשר בין ספירת העומר לפרשת השבוע?
שבת שלום ומבורך!!